💛 תרשים מידות · middot-chart

0/19

ארחיבי מקום אהלך

שיעור של הרב יהודה טאוב

אהבת ארץ ישראל של האדמו"ר מצאנז, הקמת קריית צאנז בנתניה, ומצוות יישוב הארץ לאורכה ולרוחבה

ארץ ישראלהאדמו"ר מצאנזקריית צאנזיישוב הארץעלייהחיבת הארץ
▶ לצפייה בשיעור

לוח השיעור · 19 נושאים ב-5 חלקים

לחצו על ♡ ליד כל נושא שהבנתם – הלב הגדול יתמלא

1🕯️ אהבה מבית אבא

👤
#1

האדמו"ר מצאנז

💡 תיאור קצר

האדמו"ר מצאנז, שעבר את השואה, בנה בארץ ישראל קריה חדשה ושינה את דרכו מתוך מה שעבר.

📖 מן השיעור

השיעור נאמר ביום ההילולא של האדמו"ר מצאנז, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, שחל בתשעה בתמוז. הוא היה דמות מיוחדת מאוד. עוד לפני השואה כיהן כרב הקהילה בקלויזנבורג, ואחרי השואה נודע כאדמו"ר מצאנז. הוא עבר את השואה בגופו, ויצא ממנה לבנות מחדש.

בשיעור הוזכר שהיה בזמנו כמעט יחיד מסוגו בין האדמו"רים: הוא עלה לארץ ישראל והקים בה מקום חדש, קריית צאנז בנתניה. לא בירושלים ולא בבני ברק, אלא במקום שבו עוד לא היה יישוב חרדי.

הרב ציין שגם השקפת עולמו השתנתה. הוא גדל בגליציה, ובאווירה שבה גדל הייתה עמדה מסויגת מאוד כלפי מפעל ההתיישבות בארץ. בעקבות השואה ובעקבות מה שעבר, הוא שינה מאוד את גישתו, והתבטא רבות בשבח ארץ ישראל, בגעגועים אליה ובחובת העלייה וההתיישבות בה.

הדברים שבשיעור לקוחים מספר שנכתב על תולדותיו, ספר יפה מאוד בשני חלקים, שמתאר את חייו, את השואה ואת עלייתו לארץ. בשיעור הזה נלמד מדמותו על אהבת ארץ חמדה ועל בניינה.

יש בדמותו שילוב נדיר: אדם שהגיע מן העולם הישן של גליציה, עם כל המסורת והחסידות שבו, והיה מוכן לחשוב מחדש ולבנות משהו שלא היה קודם. וזה מה שמעניין בו כל כך גם היום.

🫒
#2

שמן לחנוכה מארץ ישראל

💡 תיאור קצר

בבית אביו של האדמו"ר היה כל דבר מארץ ישראל יקר, עד שהביאו משם שמן לנרות חנוכה.

📖 מן השיעור

את אהבת ארץ ישראל ינק האדמו"ר מבית אביו, האדמו"ר רבי צבי הירש מרודניק. בבית הזה היה לכל דבר שבא מארץ ישראל ערך גדול. בכל שנה שלחו לו מארץ ישראל שמן זית להדלקת נרות חנוכה. מחוץ לארץ, מרחק רב, דאגו שהנרות יודלקו בשמן של ארץ ישראל.

והרב הוסיף הערה כואבת: אצלנו, שגרים בארץ ישראל עצמה, השמן לחנוכה מגיע לא פעם מספרד. הרב סיפר שחיפש בחנויות שמן זית להדלקה מתוצרת הארץ, ולא מצא. הכול מיובא. השמן מחוץ לארץ זול יותר, כי עבודת הקטיף והייצור שם עולה פחות.

אבל, אמר הרב, אילו היה ביקוש מן הציבור, היו מייצרים. אם אנשים היו מחפשים שמן לחנוכה מארץ ישראל ומוכנים לשלם עליו, הוא היה נמצא על המדפים. השאלה היא כמה אנחנו מחשיבים את מה שגדל כאן.

תראו מה היה פעם: יהודי בגולה שלח להביא שמן מארץ ישראל. ואנחנו, שהארץ לפנינו, צריכים ללמוד ממנו להעריך את פריה.

אין כאן ביקורת על אף אחד. יש כאן הזמנה: לשים לב למה שאנחנו קונים, ולתת עדיפות, ככל שאפשר, לפרי הארץ. כל קנייה כזאת היא קול קטן שאומר שהארץ הזאת חשובה לנו.

🍳
#3

המאכל של שבת

💡 תיאור קצר

גם מנהג קטן של שבת השתנה כדי להכניס בו משהו מארץ ישראל.

📖 מן השיעור

אצל החסידים נוהגים להכין בשבת בבוקר, אחרי התפילה, מאכל של ביצים ובצלים. ויש מנהג שבעל הבית עצמו מכין אותו, ולא אשתו. גם האדמו"ר היה מכין אותו בעצמו, וכך נהג כבר אביו. הרב אמר שגם הוא נוהג כך בביתו, כמו שראה בבית אביו.

יש בהכנת המאכל הזה הרבה שאלות בהלכות שבת: טחינה, בורר, ועוד. ויש מי שהסביר בדרך הפשט שמשום כך מכין אותו בעל הבית בעצמו, כדי לשמור על כל ההלכות. ומלבד זה יש בו גם סודות.

המאכל היה מוכן תמיד עם שומן. אבל כשהגיע לבית שמן מארץ ישראל, שינה האב את מנהגו, והכניס את השמן במקום השומן. ושמרו על השמן הזה מאוד: בכל פעם הכניסו רק מעט, כדי שיספיק לשבתות רבות.

והילדים, שטעמו מן המאכל הזה, הרגישו שהם נוגעים בדבר קדוש. בשבת קודש טעמו שמן מארץ ישראל. כך חינכו את הילדים לאהבת הארץ: לא בדרשות, אלא בטעם של שבת.

יש כאן לימוד גדול בחינוך. ילד ששומעים לו הרצאה על ארץ ישראל, אולי ישכח. אבל ילד שראה את אביו שומר על כל טיפה של שמן מן הארץ כעל אוצר, יזכור זאת כל ימיו.

✉️
#4

פירות, מכתבים וספר תורה

💡 תיאור קצר

קדושת הארץ אינה פוקעת לעולם, כמו ספר תורה שקדושתו אינה תלויה במקום שבו הוא נמצא.

📖 מן השיעור

כך היה אצל כל הצדיקים של הדור הקודם, שהיה בהם דעת תורה והרגישו את קדושת הארץ. בט"ו בשבט היה האב עומד ומצפה שיביאו פירות מארץ ישראל, והיה נוגע בהם ביראה. כשהגיע פרי כזה, חילקו ממנו לכל בני המשפחה. הילדים קיבלו אותו כפרס, ושמחו שזכו לנגוע בפרי מארץ ישראל.

וכשהגיע מכתב מארץ ישראל, הביטו בו כבדבר יקר ערך. הנה מכתב מארץ הקודש! קיבלו אותו בכבוד גדול.

ובספר מובא שהאב כעס מאוד על אלה שהוציאו דיבת הארץ, ואמרו שאין בה קדושה משום שגרים בה אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות. הוא אמר: גם אחרי אלפי שנות גלות, הארץ עומדת בקדושתה. גם כשישבו בה בזמנים קשים אנשים שלא הלכו בדרך התורה, היא לא פקעה מקדושתה.

והמשיל: ספר תורה שנכתב כדין, גם אם יכניסו אותו למקום לא ראוי, הוא נשאר ספר תורה קדוש. כך הארץ. קדושתה אינה תלויה במי שגר בה.

כך גם ביחס שלנו לארץ: לא להסתכל עליה רק דרך מה שרואים בחדשות או דרך מה שמרגיז בה. היא ארץ הקודש, וקדושתה עומדת בכל מצב.

2✈️ העלייה הראשונה

🌱
#5

אדם שעולה – כאילו נולד מחדש

💡 תיאור קצר

מי שעוזב את ארצות העמים ועולה לארץ ישראל, מתחיל כביכול לספור את שנותיו מחדש.

📖 מן השיעור

אחרי השואה הלך האדמו"ר לאמריקה. לא כי רצה, אלא כי באותן שנים כמעט לא הייתה אפשרות להיכנס לארץ ישראל. רק מי שהיו לו רישיונות מיוחדים, או מי שהעז לבוא כמעפיל, הגיע לארץ. באמריקה החל לבנות מחדש את שארית הפליטה.

ובחודש תשרי הוחלט שהוא עולה לביקור בארץ הקודש. כבר בימים הנוראים הרגישו מקורביו התרגשות גדולה ושינויים מיוחדים בהנהגתו, כהכנה לפני המסע. זו הייתה הפעם הראשונה שעמד לדרוך בארץ ישראל.

הוא היה אומר בשם אביו הצדיק מרודניק: אדם שעוזב את ארצות העמים ועולה לארץ ישראל מתחיל לספור מחדש את שנותיו. כביכול נולד מחדש. ולכן הרגיש שהוא עומד להתחדש כבריאה חדשה.

וזה לא רק רעיון יפה. יש לזה גם מקור בהלכה, שמלמד עד כמה הכניסה לארץ ישראל היא התחלה חדשה.

מי שמרגיש כך, אינו בא לארץ ישראל כמי שעובר דירה. הוא בא כמי שמתחיל חיים חדשים. ההרגשה הזאת מלווה אותו מן הרגע הראשון ועד שהוא דורך על אדמתה.

👶
#6

מתחילים לספור מחדש

💡 תיאור קצר

בהלכה, מי שעולה לארץ ישראל מתחיל את הספירה מחדש, כי אולי זכות הארץ תעמוד לו.

📖 מן השיעור

בהלכה נאמר שאדם שנשא אישה ושהו עשר שנים ולא זכו לילדים, יש דין מיוחד. כמובן, הרב הדגיש שהיום יש הרבה פתרונות, והדברים נדונים לפי כל מקרה. אבל עקרונית, אם הם עלו לארץ ישראל, הספירה מתחילה מחדש. השנים שבחוץ לארץ אינן נמנות. למה? כי אולי זכות ארץ ישראל תעמוד להם.

הרב סיפר על יהודי חסיד שהכיר. הוא התחתן ויצא לגור עם אשתו בחוץ לארץ. עברו שנים רבות ולא נולדו להם ילדים. הוא בא אל רבו ושאל מה לעשות. אמר לו הרבי: תעלה לארץ ישראל, זכות ארץ ישראל תעזור.

הוא עלה לארץ, ומיד כשהגיעו נולדו להם ילדים, ברוך ה'. הוא התלהב כל כך, שהתחזק מאוד בעניין, למד את כל הסוגיה, ואף הוציא ספר על מצוות ישיבת ארץ ישראל.

יש מי שיסביר זאת בדרך טבעית או נפשית. אבל מה שהרגיש אותו יהודי היה פשוט: הארץ הזאת היא מקום של ברכה, ומי שבא אליה מתחיל דף חדש.

💧
#7

היום המאושר בחיי

💡 תיאור קצר

בטיסתו הראשונה לארץ ישראל בכה האדמו"ר ואמר את שירי הגעגועים לציון.

📖 מן השיעור

קרוב לחצות הלילה המריא המטוס ישר לארץ ישראל. כל הדרך ישב האדמו"ר הפוך לאבות הקודש, ומעיניו זלגו דמעות. שפתיו רחשו בעל פה את פיוטי הגעגועים: "ציון הלא תשאלי", ועוד מזמורים ושירים על ציון. מרוב התרגשות, כל היהודים שהיו איתו במטוס התרגשו גם הם.

מי שראה אותו ראה תמונה חיה של "דורש ציון" אמיתי, כמו שתיאר רבי יהודה הלוי בשירו המפורסם. רבי יהודה הלוי כתב שהוא היה רוצה להלך יחף על חורבות הארץ, לנשק את אבניה ולחונן את עפרה. כך נראה האדמו"ר בדרכו אל הארץ.

והורגש כאילו מלאכי מרום מלווים אותו, כשהוא עומד להיכנס לארץ השכינה. וכשדרך סוף סוף בארץ הקודש, אמר: "זהו היום המאושר בחיי".

אדם שעבר את השואה, שאיבד כל כך הרבה, אומר על היום שבו הגיע לארץ ישראל שזה היום המאושר בחייו. מכאן אפשר להבין כמה גדולה הייתה אהבתו.

התמונה הזאת מלמדת שאהבת הארץ אינה רק רעיון בראש. היא דמעות בעיניים, שירים בפה וגעגועים בלב. כך נראה אדם שמגיע סוף סוף אל המקום שליבו היה בו כל השנים.

3🏘️ שכון בארץ

🏗️
#8

"שכון בארץ" – עשה שכונה

💡 תיאור קצר

האדמו"ר חלם לבנות קריה חדשה ולקבץ אליה חסידים מכל העולם.

📖 מן השיעור

בביקורו הראשון סייר האדמו"ר בארץ לאורכה ולרוחבה. הוא חיפש בין הנופים הקדושים מקום מתאים שבו יוכל להקים את הקריה שחלם עליה. הוא הרגיש שה' קורא אליו כמו שקרא ליצחק אבינו: "שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".

ובשיעור הובא פירוש שמובא בשם המדרש למילים "שכון בארץ": לא רק "גור בארץ", אלא עשה שכונה בארץ. בנה מקום שבו יגורו רבים.

החלום שלו היה גדול: להביא לארץ יהודים מכל תפוצות הגולה, ובעיקר את חסידיו שנפוצו בכל העולם. כולם יבואו לקריה אחת, חדשה, ויבנו בה חיי תורה וחסידות.

באותן שנים לא היה דבר כזה. לא היו קריות חרדיות חדשות כמו שאנו מכירים היום. היו ירושלים ובני ברק, ושכונות קטנות פה ושם. והנה בא אדמו"ר ובונה מקום חדש לגמרי. הרב אמר שזו הייתה, ככל הנראה, הפעם הראשונה שאדם חרדי הלך והקים קריה חדשה בארץ.

היה צריך אומץ גדול לחלום כך. אדם שאיבד כמעט את הכול בשואה, אינו מסתפק בשיקום של מה שהיה, אלא רוצה לבנות מקום גדול יותר, בארץ ישראל.

🏙️
#9

למה לא ירושלים?

💡 תיאור קצר

האדמו"ר רצה לבנות במקום חדש, כדי שבו תגדל הקדושה ויתרבה אור התורה.

📖 מן השיעור

כמובן, הראשונים שפנו אליו היו מירושלים. אמרו לו: בוא ותבנה כאן את הקריה. נמצא לך מקום, ותבנה בעיר הקודש.

אבל האדמו"ר דחה את הרעיון, והסביר את טעמו: בירושלים יש ברוך ה' קדושה יתרה ותורה בשפע. ואני רוצה להוסיף בארץ מקום חדש, שבו תגדל הקדושה ויתרבה אור התורה. מאותו טעם עצמו דחה גם את ההצעה לבנות בבני ברק.

זה יסוד חשוב בדרכו. הוא לא חיפש מקום שכבר יש בו הכול. הוא חיפש מקום שבו אפשר להוסיף. מקום שבו הבנייה שלו תהיה תוספת אמיתית לארץ, ולא עוד בית בתוך מה שכבר קיים.

והבחירה הזאת לא הייתה רק רעיון של אדמו"ר אחד. יש לה שורשים עמוקים בתורה ובנביאים, ויש לה גם השלכה הלכתית שנוגעת עד היום: איך ראוי לגור בארץ ישראל. את המקורות האלה נלמד עכשיו, כדי להבין שלא סתם הלך לבנות מקום חדש.

יש כאן גם ענווה: הוא לא רצה ליהנות ממה שאחרים כבר בנו. הוא רצה להוסיף משלו, ולהביא את התורה והחסידות למקום שעדיין לא היו בו.

🏞️
#10

ליישב את האדמה ולא את האוויר

💡 תיאור קצר

מצוות יישוב הארץ היא לפרוש את הישוב על פני הארץ, ולא רק לבנות לגובה.

📖 מן השיעור

יש לנו מצווה ליישב את ארץ ישראל, כמו שכתוב "וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". המצווה הזאת חוזרת בתורה פעמים רבות, והיא מובאת גם בפוסקים.

אבל מהי המצווה? הרב אמר: רצון ה' אינו שכולם יתקבצו במקום אחד ויבנו בתים לגובה של שלושים קומות. המצווה היא ליישב את האדמה, לא את האוויר. מי שבונה בית לגובה רב, כביכול מיישב את האוויר. המצווה היא שיהיה יישוב בכל מקום בארץ.

המקור לכך נמצא בנבואת ישעיהו: "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי. כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי". את הפסוק הזה אנחנו גם שרים בזמירות שבת.

הנביא מדבר אל ציון, אבל הוא כולל בזה את כל עם ישראל, שהם בני ציון. ומה הוא אומר? אל תשבי במקום אחד. התרחבי ימין ושמאל, התפרסי על פני המרחב. ושימו לב: לא כתוב "הרחיבי גבולך", אלא "הרחיבי מקום אהלך" – מקום המגורים. אם המגורים רק בירושלים, הרחיבו אותם לסביבות ירושלים, ומשם להרים, וכן הלאה עד קצות גבולי ישראל.

✨
#11

השכינה מתרחבת עם הישוב

💡 תיאור קצר

ככל שמרחיבים את הישוב בארץ, מתרבה השראת השכינה, ועמה כל הטובה.

📖 מן השיעור

למה התורה מייחסת חשיבות כה גדולה להרחבת הישוב? כי ארץ ישראל אינה סתם חתיכת אדמה. היא מקום השכינה. וככל שמרחיבים את המקום, כך השכינה באה ושורה עליו. מי שמפריח את הארץ, כביכול מרחיב את השראת השכינה בה.

בספרים הובא, בשם המגלה עמוקות ובספר חסד לאברהם, שכמו שהשכינה אינה בשלמות כל זמן שבית המקדש אינו בנוי, כך היא אינה בשלמות כל זמן שארץ ישראל אינה מיושבת בשלמות. מקומות שוממים בארץ הם חיסרון בהשראת השכינה.

ובהשראת השכינה תלויה כל הטובה. כפי שיעור השראת השכינה, כך מגיעה הטבה לנבראים. ככל שיש יותר שכינה בעולם ובארץ, יש יותר שפע טוב.

וראו כמה יפה: יצחק אבינו חפר באר, וקרא לה "רְחֹבוֹת", ואמר: "כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ". הברכה של "ופרינו" תלויה בהרחבה. ככל שתהיה "רחובות", כך תהיה פריון וברכה.

לכן הרחבת הישוב אינה עניין של נדל"ן בלבד. היא עבודת קודש: כל בית חדש, כל שדה חדש, כל שכונה חדשה, מוסיפים מקום שבו שורה השכינה בארץ.

🏡
#12

בתים של קומה אחת

💡 תיאור קצר

בוני השכונות הראשונות בירושלים העדיפו להתפרס, כדי ליישב כמה שיותר מקומות בארץ.

📖 מן השיעור

מסופר – והרב אמר שלא הצליח לברר זאת עד הסוף – על רבי יוסף ריבלין, בונה השכונות המפורסם שהקים שכונות חדשות מחוץ לחומות ירושלים, שהיה בונה בתים של קומה אחת בלבד. כך קיים את "הרחיבי מקום אהלך": ליישב כמה שיותר מקומות. רק לאחר שנים הוסיפו קומה שנייה לרבים מן הבתים.

מי שמסתובב היום בשכונות הוותיקות של ירושלים, כמו נחלאות ושכונות הסמוכות לשוק מחנה יהודה, יראה עדיין את הבתים הנמוכים, רובם בני קומה אחת או שתיים, מסודרים סביב חצר עם שער ובאר.

וזה נוגע גם לימינו: האם עדיף לבנות בתים של שמונה קומות, או להתפרס על פני הארץ? הרב אמר שיש בארץ מקום רב להתפרס. נכון שזה דורש יותר מאמץ: להכשיר קרקע חדשה, לבנות מבנים ובתי ספר. הרבה יותר קל להוסיף קומות לבית. אבל מצד מצוות יישוב הארץ, יש יותר מצווה בהתפרסות.

וגם יחיד יכול לקחת חלק. אפשר לקנות קרקע חקלאית בארץ, שיטעו בה עצים ויעבדו אותה. כך, בזכות אדם אחד, עוד חלקה בארץ פורחת.

4🧱 לבנות ולא רק לזעוק

🔄
#13

"אנחנו רק מקטרגים"

💡 תיאור קצר

האדמו"ר הכריז שבמקום לעמוד ולזעוק, צריך לפעול בכל הכוח לבניין הארץ.

📖 מן השיעור

בשיעור הובא משפט מפורסם של האדמו"ר, שמסמן את השינוי שעבר עליו, ומסביר למה עשה כל כך הרבה. המשפט צוטט בספרים רבים ובעיתונים.

הוא אמר על עצמו ועל חוגו: אנחנו, היראים, עוסקים בקטרוג בלבד, ואילו אלה שאינם שומרי תורה ומצוות עוסקים בפעולות מעשיות ויוצרים עובדות. הם בונים. הוא סיפר שבעבר היה סבור שזה תפקידו: להתפלל נגדם בכוונה עצומה, ולצפות שהתפילה תתקבל. אבל ראה שהדבר הולך הפוך: הם הולכים ומתחזקים.

אמר לנפשו: וכי לא ייתכן שהתפקידים התחלפו? אנחנו עומדים מן הצד, והם הבונים. וגמר אומר: לא עוד. לא אתן יד לכך שנעמוד רק ונקטרג ונצעק. אנחנו נפעל בכל כוחנו לבניין ארצנו הקדושה, שכל אבן בה כולה קדושה וטהרה.

הרב הדגיש את גודל הדבר: אדמו"ר ששינה את השקפת עולמו. במקום לשאול "למה עושים כך ולמה כך", אמר: בואו נבנה. ומיד הלך ובנה.

המסר הזה רלוונטי לכל אדם: קל לעמוד מן הצד ולמתוח ביקורת. הרבה יותר קשה, והרבה יותר חשוב, להפשיל שרוולים ולבנות את מה שנראה לך נכון.

🏥
#14

בית חולים בקריה

💡 תיאור קצר

האדמו"ר הקים בקריה גם בית חולים ובית ספר לאחיות, וכך הבנייה הפיצה אור.

📖 מן השיעור

האדמו"ר לא הסתפק בבניית קריה. הוא הקים גם בית חולים בעיר. אדמו"ר שעובר את כל הפרוצדורה הארוכה של הקמת בית חולים – דבר מדהים. ולצידו הקים בית ספר לאחיות, שפועל עד היום.

הרב סיפר על מכר שלו, אדם רחוק משמירת תורה ומצוות, שאשתו החליטה ללמוד סיעוד. אמרו לה: יש בית ספר טוב מאוד לאחיות בקריית צאנז. לומדים שם היטב ומקבלים תעודה. יש רק דרישה אחת: לבוא בלבוש צנוע. היא החליטה: טוב, אתלבש כך לשעות הלימוד.

בכל יום הגיעה בחצאית, ובסוף היום החליפה בגדים. אבל מעט מעט ראתה את האנשים, הכירה אותם, וגילתה שהם נחמדים מאוד, נעימים ומסבירי פנים, לא כמו שסיפרו לה. לאט לאט התקרבה. בתחילה הוזמנו להתארח, יום אחד באו לבית הכנסת, וכך הלאה.

והיום, ברוך ה', המשפחה גרה בקריה. היא עובדת כאחות בטיפת חלב, ובניהם לומדים בישיבה. כך בית חולים אחד, שנבנה מתוך אהבת הארץ, הביא גם אור של תורה.

💰
#15

בכסף מלא

💡 תיאור קצר

המקומות החשובים ביותר בארץ נקנו בכסף מלא, ולכן האדמו"ר התעקש לקנות את אדמת הקריה במחיר מלא.

📖 מן השיעור

בספר מסופר שהאדמו"ר שלח את שליחיו לקנות את השטח בנתניה בכסף מלא, וביקש שיגמרו את העסקה מיד אחרי ראש השנה, בלי דיחוי. ובשיחה שאמר לאחר מכן הסביר מדוע הקפיד על כסף מלא.

הוא הביא את דברי רבנו בחיי: בימי יהושע נכבשה הארץ בחרב. אבל את המקומות המעולים ביותר סידר הבורא שייקנו בכסף מלא. מערת המכפלה, שקנה אברהם אבינו מעפרון. מקום בית המקדש, שקנה דוד המלך מארוונה. וחלקת השדה בשכם, שקנה יעקב אבינו ובה נקבר יוסף. על שלושת המקומות האלה כתוב בתנ"ך במפורש שאבותינו קנו אותם.

ומכאן למד האדמו"ר: כל אדמה שמיועדת למלא תפקיד רוחני בחיי עמנו, צריך לקנות אותה בכסף מלא, ולא לקבל אותה בחינם. וכבר הרחיב הזוהר הקדוש בכך שכל מצווה צריכה להיקנות במחיר מלא.

והרב הוסיף: זה נכון גם לכל אדם שקונה קרקע או בית בארץ. דבר שמשלמים עליו ושאכפת לנו ממנו, נעשה קדוש יותר. כשאדם מבין מה הוא עושה ומתלהב מזה, יש בקנייה קדושה.

ולכן גם מי שזוכה לקנות דירה או חלקה בארץ ישראל, יכול לעשות זאת כמצווה: לחשוב בשעת הקנייה שהוא קונה חלק מארץ הקודש, ולשמוח בכך.

5📣 קריאה לכל יהודי

🪨
#16

אבן הפינה ביום ההילולא

💡 תיאור קצר

האדמו"ר ראה השגחה בכך שאבן הפינה לקריה הונחה ביום ההילולא של בעל נועם אלימלך.

📖 מן השיעור

חצי שנה אחר כך, ביום כ"א באדר, זכה האדמו"ר להניח את אבן הפינה לקריית צאנז. פניו זרחו מאושר. ובאותם ימים שאלו אותו רבים באמריקה: למה אתה נוסע לארץ ישראל בשעה כזאת, כשהמצב המדיני והביטחוני שלה חמור וקשה? היתכן להשקיע עמל וכספים באזור המוקף אויבים? באותה תקופה אנשים חששו באמת מה יהיה.

על כך השיב שמשמיים סיבבו בהשגחה פרטית נפלאה שחנוכת אבן הפינה תחול בדיוק ביום ההילולא של רבי אלימלך מליז'נסק, בעל "נועם אלימלך". רבי אלימלך הוא מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, תלמיד הבעל שם טוב, והוא קדוש עליון בעיני החסידים.

והייתה מסורת מקובלת מן הקדמונים, שאותו צדיק, בשעתו, ביטל מעל ישראל את גזירת חבלי משיח. אבל כשבאה עלינו השואה ונספו רבים כל כך, רבים לא הבינו: איפה ההבטחה של רבי אלימלך?

ובאותו יום אמר האדמו"ר דבר מרגש: ההבטחה של רבי אלימלך נאמרה על שארית ישראל כאן, בארצנו הקדושה.

הוא לא ענה לשואלים בחישובים של ביטחון ושל כלכלה. הוא ענה במבט של אמונה, וראה בתאריך עצמו סימן משמיים שהבנייה הזאת רצויה.

🛡️
#17

חבלי משיח – בחוץ לארץ

💡 תיאור קצר

לקראת הגאולה השכינה חוזרת לארץ ישראל, ולכן הארץ מוגנת מחבלי משיח.

📖 מן השיעור

בגמרא מובא שאחד האמוראים אמר על ימות המשיח: "ייתי ולא איחמיניה" – יבוא, ואני לא אראה אותו, מרוב הצרות שיהיו באותה תקופה.

ועל כך אמר האדמו"ר מצאנז: כל זה נאמר על חוץ לארץ. שם יהיו לקראת הגאולה גזרות וצרות, רחמנא ליצלן. אבל על ארץ ישראל נאמר: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ". שם שורה השכינה.

מה טעמו של דבר? בגלות הייתה השכינה עם ישראל בכל מקום, ושמרה עליהם. אבל לקראת הגאולה השכינה חוזרת לארץ ישראל. ממילא, היהודים שבחוץ לארץ נשארים בלי מגן, ואילו בארץ ישראל השכינה שומרת.

האדמו"ר אמר שבשעה שישב בארץ הקודש עלה בדעתו שזו כוונת רבי אלימלך: מה שהתנאים והאמוראים ראו שיבוא, הוא ביקש שיחול רק על חוץ לארץ, ולא על ארץ ישראל.

לכן לא פחד לבנות דווקא כאן, בשעה קשה. הוא האמין שהמקום הבטוח ביותר ליהודי לקראת הגאולה הוא ארץ ישראל.

זו הייתה אמונה שנתנה לו כוח לפעול בשעה שאחרים פחדו, ושהעבירה את הביטחון הזה גם לחסידיו שבאו אחריו לגור בקריה.

📣
#18

חובה על כל יהודי

💡 תיאור קצר

האדמו"ר קרא בקול שבזמן שיש אפשרות, כל יהודי מחויב לעלות לארץ ישראל.

📖 מן השיעור

נקודת השיא בדבריו הייתה קריאתו הגדולה לכל היהודים יראי ה' בעולם: לעלות לארץ ולהתנחל בה. הוא לא אמר זאת כהמלצה, אלא כך אמר: דעתנו היא שבזמן כזה, כאשר יש אפשרות לכל יהודי לעלות לארץ ישראל, ויש כאן ברוך ה' קיבוץ גדול של שלומי אמוני ישראל, וכל אחד יכול לעבוד את ה' בארצנו כראוי, מחויב כל יהודי באשר הוא לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל בגופו ולעלות לארץ.

ובזה, אמר, נכין את עצמנו בהכנה רבה לדורו של המשיח.

הרב ציין שהדברים נאמרו לפני שנים רבות, כשמצב היהדות בארץ היה קשה בהרבה. ובכל זאת אמר האדמו"ר שהעלייה היא חובה, לא רשות. הרב אמר שזה כמעט האדמו"ר היחיד שהוא מכיר שקרא כך בקול לכל יהודי.

לכן, אמר הרב, כשפוגשים יהודי שגר בחוץ לארץ, טוב לדעת: היה אדמו"ר שקרא שחייבים לעלות לארץ ישראל. זה היה האדמו"ר מצאנז. ויהי רצון שיעורר בשמיים את כל היהודים בחוץ לארץ לבוא לארץ ישראל.

🌍
#19

להרחיב גם את הקדושה

💡 תיאור קצר

"הרחיבי מקום אהלך" כולל גם לגור במקומות שבהם אפשר להשפיע ולהאיר.

📖 מן השיעור

בסוף השיעור הוסיף הרב רעיון מהרגשתו שלו, והדגיש שזה אינו כתוב, אבל לדעתו הוא כלול בדברי האדמו"ר. "הרחיבי מקום אהלך" אינו רק הרחבה גאוגרפית. לפעמים הציבור שלנו מעדיף לגור דווקא במקומות שבהם כולם דומים, יישוב או שכונה שבה כולם שומרי מצוות. זה נחמד מאוד. אבל את מי מחזקים שם?

מי שגר בבניין או בשכונה שבה הוא כמעט היחיד ששומר תורה ומצוות, יש לו השפעה עצומה. כשהשכן צריך משהו שקשור ליהדות, הוא בא אליו. הוא הדוגמה בשבילו.

נאמר פעם שכל אדם דתי כמו שצריך, שגר בין אנשים שאינם שומרי מצוות, הוא שגריר, גם בלי שירצה. רואים אותו, ורואים איך נראה באמת אדם שומר מצוות: איך הוא נחמד, איך הילדים מתנהגים יפה, איך יש שלום בבית. לא כמו בתמונות שבחדשות. הוא שגריר של בורא עולם, ויש לזה השפעה עצומה על הציבור.

וגם זה בכלל "הרחיבי מקום אהלך": להרחיב את הקדושה בכל מקום בארץ ישראל. יהי רצון שנזכה ללכת בדרכו של האדמו"ר מצאנז: לאהוב את הארץ, לבנות אותה, ולהרבות בה תורה.

💛

המשפט המאיר

וככל שמרחיבים את המקום, כך השכינה באה ושורה עליו.

✨ #11 · השכינה מתרחבת עם הישוב

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה